הגדרת שברים אוסטיאופורוטיים
שברים אוסטיאופורוטיים הם שברים הנגרמים כתוצאה מאוסטיאופורוזיס, מחלה המאופיינת בירידה בצפיפות העצם. שברים אלה מתרחשים בעיקר בעצמות הירך, עמוד השדרה והשורש. הם נפוצים יותר בקרב נשים לאחר גיל המעבר ובקרב מבוגרים מעל גיל 65.
תסמינים
תסמינים של שברים אוסטיאופורוטיים כוללים כאב פתאומי וחד, נפיחות באזור השבר, קושי בתנועה, ולעיתים עיוות נראה לעין. בשברי עמוד השדרה, יתכן גם אובדן גובה או שינוי בצורת הגב. חשוב לציין כי לעיתים שברים אלה יכולים להתרחש ללא סימנים ברורים, במיוחד בעמוד השדרה.
שיטות אבחון
אבחון שברים אוסטיאופורוטיים מתבצע באמצעות בדיקות הדמיה כגון רנטגן, CT או MRI. בנוסף, רופא עשוי לבצע בדיקה פיזית ולשאול על היסטוריה רפואית. בדיקת צפיפות עצם (DXA) יכולה לסייע באבחון אוסטיאופורוזיס ולהעריך את הסיכון לשברים עתידיים.
אפשרויות טיפול
הטיפול בשברים אוסטיאופורוטיים תלוי במיקום ובחומרת השבר. אפשרויות הטיפול כוללות קיבוע באמצעות גבס או סד, טיפול תרופתי לשיכוך כאבים ולחיזוק העצם, פיזיותרפיה, ובמקרים מסוימים ניתוח. טיפול בשברי עמוד שדרה יכול לכלול גם ורטברופלסטיה או קיפופלסטיה, טכניקות מינימלי פולשניות להזרקת חומר מלט לתוך החוליה הפגועה.
הכנה
ההכנה לטיפול בשברים אוסטיאופורוטיים כוללת הערכה רפואית מקיפה, בדיקות דם לבחינת רמות סידן וויטמין D, ודיון עם הרופא על אפשרויות הטיפול. יש להתכונן לתקופת החלמה שעשויה לכלול מנוחה, שימוש באביזרי עזר כמו הליכון או מקל הליכה, ושינויים זמניים באורח החיים.
פרטי טיפול
הטיפול מתבצע בהתאם לסוג השבר ומצבו הכללי של המטופל. במקרה של טיפול שמרני, יתכן שיידרש קיבוע למשך מספר שבועות. טיפול ניתוחי עשוי לכלול החדרת מוטות או ברגים לייצוב העצם. לאחר הטיפול הראשוני, חשוב להתחיל בתוכנית שיקום הדרגתית הכוללת תרגילי חיזוק ושיפור שיווי משקל.
סיכונים
סיכונים אפשריים כוללים כאב מתמשך, הגבלה בתנועה, סיבוכים מניתוח (אם בוצע), וסיכון מוגבר לשברים נוספים. במקרים נדירים, יתכנו סיבוכים כמו זיהומים או בעיות בריפוי העצם. חשוב לעקוב אחר הוראות הרופא ולדווח על כל תסמין חריג.
טיפול לאחר
הטיפול לאחר שבר אוסטיאופורוטי כולל מעקב רפואי קבוע, המשך טיפול תרופתי לחיזוק העצם, ושיקום פיזי. חשוב להקפיד על תזונה עשירה בסידן וויטמין D, לבצע פעילות גופנית מותאמת, ולנקוט באמצעי זהירות למניעת נפילות. יתכן שיידרשו שינויים בסביבת המגורים להפחתת סיכונים לנפילות.